פסק-דין בתיק ע"א 28460-07-11

השופט הבכיר זיאד הווארי - אב"ד:

1.       לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בצפת (כב' השופט ערפאת טאהא), אשר ניתן ביום 29.5.11, במסגרתו ניתנה הכרעה בשלוש תביעות (1956/06, 2382-07-07, 21319-08-09), שהוגשו בגין נזקים שונים שנגרמו עקב שריפה שאירעה בלילה שבין 5.9.06 ל-6.9.06 בבית עסק שנקרא "ברקוד" (להלן: "העסק"), אשר נוהל ע"י המערער בשותפות עם המשיב מס' 8 נתנאל מוטעי (להלן: "נתנאל") (המערער ונתנאל יקראו יחד "השותפים"). בנוסף, הוגש ערעור על החלטת ביניים מיום 02/03/10 של בית משפט קמא האוסרת את צירופו של המערער כתובע נוסף.

במסגרת ערעור זה, כפי שיובהר בהמשך, נותר לדון בערעורו של המערער כנגד הכרעתו של בית משפט קמא בת"א 2382-07-07, במסגרתו חוייבו המערער ונתנאל לשלם למשיב 7 (להלן: "דן") ביחד ולחוד סכום של 187,000 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסכום של 35,000 ש"ח.

2.       רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא:

          א.           כאמור, לפני בית המשפט קמא הוגשו שלוש תביעות אשר נדונו במשותף:

תביעה במסגרת ת"א 21319-08-09, הוגשה ע"י נתנאל כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"), אשר ביטחה את העסק בפוליסת ביטוח לבית העסק הכוללת כיסוי מפני נזק שיגרם כתוצאה משריפה. 

תביעה במסגרת ת"א 1956/06 הוגשה ע"י המשיבים 2-6, אשר היו בעלי זכויות בעלות במבנה העסק שנשרף. בתביעה שהוגשה כנגד השותפים וכן נגד הראל (במסגרת התביעה הגישו השותפים - הנתבעים - הודעת צד שלישי נגד הראל), תבעו המשיבים 2-6 דמי שכירות, פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם ופיצוי בגין אי השבת החזקה ובגין נזקים למבנה.

תביעה במסגרת ת"א 2382-07-07 הוגשה על ידי דן, שהינו הבעלים והמחזיק בשני נכסים הממוקמים בסמוך ובצמוד לעסק. לטענתו בתביעה, עקב השריפה נגרמו נזקים למבנים שבבעלותו הנמצאים מעל לעסק. הוא תבע את תיקונם, עוגמת נפש, פגיעה במוניטין, אובדן הכנסות וכיוצ"ב. התביעה הוגשה כנגד השותפים, הראל, המשיבים 3-6 בהיותם הבעלים וכן כנגד חברת נוף כנרת, הבעלים הרשום של המבנה שטרם נרשם כבית משותף.

ב.            במסגרת פסק דינו, דן בית המשפט קמא בהרחבה בשאלה אם הגורם לשריפה הייתה הצתה או שמא מדובר בשריפה שנגרמה בנסיבות אחרות. בית משפט קמא בהתבסס על חומר הראיות קבע במידה רבה של וודאות כי מדובר בהצתה מכוונת, שכן כבר מדו"ח מכבי אש ניכר כי מדובר במס' מוקדי אש עיקריים. כמו כן,  נמצא ג'ריקן עם חומר דליק ונמצאו סימני פריצה בדלת המטבח.

בנוסף, הממצאים שפורטו בדו"ח השריפה של מפקד תחנת הכבאות, אשר לא נסתר והצדדים הוחזקו כמי שמסכימים לאמור בו, העידו כי מדובר בהצתה בזדון. אף הראל הגישה חוות דעת מטעמה של חוקר שריפות, אשר קבעה כי מדובר בהצתה בזדון. גם חוות דעת זו לא נסתרה ולא הובאה כל חוות דעת נגדית אשר תסתור את המסקנה בדבר הצתה.

לפיכך, נפסק ע"י בית משפט קמא כי השריפה פרצה עקב הצתה בזדון על ידי שפיכה ופיזור חומר דליק במקומות שונים בתוך העסק והצתתו.

ג.                        בהמשך דן בית משפט קמא במעורבות השותפים בהצתה. בית משפט קמא ניהל דיון בשאלת נטל ההוכחה ובסיומו פסק כי כמות הראיות שהציגה הראל להוכחת מעורבותם של השותפים בהצתה מספיקה להרמת נטל השכנוע. לגישת בית המשפט קמא,  חומר הראיות קושר את השותפים למקום בעת ביצוע ההצתה ושולל את גרסתם כי היו במקום אחר. יותר מכך, בית משפט קמא קבע כי  מסכת הראיות שהציגה הראל מוכיחה את מעורבותו הישירה של נתנאל במעשה ההצתה.

בית משפט קמא פסק כי הוכח מניע חזק שהיה לשותפים בהצתת העסק. הוכח כי היה מדובר בעסק כושל שנשא הפסדים וחשבונות הבנק שלו היו מוגבלים. בנוסף לכישלון העסקי שהתבטא באי רווחיות, הוגשו כנגד השותפים תביעות לבית המשפט שלא להפעיל את העסק ואף ניתנו נגדם צווי מניעה האוסרים על הפעלת העסק בשעות מסויימות (23:00 עד 07:00). עוד התברר כי השותפים לא קיבלו רישיון לניהול עסק ובשל כך הוגבלה פעילותם. בהתחשב באמור לעיל סבר בית משפט קמא כי מדובר בעסק כושל שלשותפים היה מניע להיפטר ממנו.  

עוד קבע בית משפט קמא כי לשותפים הייתה הזדמנות להצית את העסק שכן נתנאל יצא מבית העסק לאחר השעה 1:15 והקריאה במכבי אש התקבלה ב 1:38. לפיכך, נתנאל הוא היחיד ששהה בעסק לפני השריפה והייתה לו הזדמנות להצית את העסק מבלי שאף אחד יבחין בו. טענת האליבי שסיפק נתנאל נדחתה ע"י בית משפט קמא.

כמו כן קבע בית המשפט קמא כי לפי דו"ח האזעקה, זו הופעלה בשעה 1:35 ומכאן עולה כי נתנאל עזב את בית העסק בשעה זו. מקום שהקריאה  על הדליקה התקבלה ב 1:38  פסק בית המשפט קמא כי אין זה סביר שבמשך 3 דק' אלו גורם חיצוני יפרוץ את הדלת ויגרום לשריפה. אין זה סביר כי המצית המתין מחוץ לעסק עד שנתנאל יתרחק מהמקום, יצית את העסק ויספיק להתרחק מהמקום. בנוסף גם מערכות אחרות שהיו בעסק לגילוי פריצה ועשן לא הופעלו באותו היום והם נוטרלו לפני השריפה בהיותן תקינות. (בית משפט קמא התבסס על חוות דעתו של ערן אייזק מומחה מטעם הראל למערכות ביטחון ותקשורת, אשר לא נסתרה).

בית משפט קמא הוסיף כי נתנאל לא הציג ראיות ואף נמנע מהזמנת עדים שיתמכו בגרסתו. הראיות שהציגה  הראל קשרו אותו לאירוע השריפה אשר היה לו מניע לגרום לו. לשיטת בית המשפט קמא, הגרסה של נתנאל לאחר השריפה הייתה תמוהה והתגלו בגרסאותיו סתירות מהותיות, דבר אשר הטה את מאזן ההסתברויות לטובת הראל.

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי הגדלת סכומי הביטוח לעסק ע"י השותפים סמוך לאירוע, מעוררת חשש למעורבותם בשריפה.

 נוכח כל האמור, פסק בית משפט קמא כי ההצתה נעשתה ע"י נתנאל, לפני הפעלת האזעקה וטרם שעזב את המקום, כאשר החבלה במנעול דלת העסק בוצעה כדי ליצור אליבי מופרך.

לאור מכלול הנתונים דחה בית משפט קמא את תביעת נתנאל כנגד הראל במסגרת ת"א 21319-08- 09, תוך חיובו בתשלום הוצאות משפט להראל בסך 60,000 ש"ח.